מאיפה זה התחיל

——————–

בהרצאות שאני מעביר ליזמים ויזמות, 

אני תמיד מספר על התקופה ההיא שהייתי עובד במשרד בבית הכרם, והייתי נשאר עד מאוחר.

הייתי מגיע לשעות של 23:00 בלילה כשהתחלתי לעבוד ב9 בבוקר או 10.

הבעיה העיקרית הייתה שהייתי שם לב רק בערב שפתאום כל היום עבר.

כשאני אומר ערב אני מתכוון ל22:00 בלילה.

הייתי תופס את עצמי ושואל – מה עשיתי לעזאזל היום?!?

ולאן היום נעלם לי וברח לי בין הידיים?

הבעיה הזו הלכה איתי תקופה ארוכה של הרגשה של יום שלם של עבודה.

לא גלשתי בפייסבוק, לא בזבזתי זמן,

ובסוף היום לא הרגשתי שעשיתי כלום!

עם השנים הבנתי שאני לא לבד בזה וזו הרגשה שעוברת על רבים וטובים.

עד היום קורה פעם ב.. שזה קורה לי,

אבל היום כבר אני מאמין שהצלחתי לשפר את דרכיי.

הסימפטום הראשון – הרצון לעשות כמה שיותר

—————————————————-

הבעיה הראשונית שאני למדתי על עצמי היא הניתוק הזה.

מין מצב של עבודה אינטנסיבית, מלא עומס, לפעמים גם מלא הסחות דעת,

שרק לאחר כמה שעות טובות אני "מתעורר" ומבין איפה אני ומתאבל על מה מר גורלי ולאן נעלם היום.

הניתוק הזה מבחינתי הוא מין הרגל כזה שהיה לי באותה תקופה.

אני חושב שהוא קודם כל נובע מהרצון להרגיש שאני עושה משהו. 

הייתי ממש בתחילת דרכי, וההרגשה והצורך להרגיש משמעותי היו חזקים.

הייתי חייב לעשות משהו אחרת – אני לא אתקדם. אחרת זה לא הגיוני.

לקח לי לא מעט שנים להבין שפחות, שווה הרבה יותר. 

פחות וממוקד, ולא המון עשייה מפוזרת ומבולגנת.

הסימפטום השני – חוסר מיקוד והבנה מה חשוב

——————————————————

הדבר השני שהתחוור לי זה עד כמה אני לא ממוקד.

גיליתי את זה כשנאלמתי דום כשהשותף שלי באותה התקופה ההיא של עבודה עד 23:00,

אמר לי – תכתוב רק את שלושת הדברים הכי חשובים על פתקה קטנה,

ואותם תעשה.

מיותר לציין שלא ידעתי בכלל מה הם…

מצאתי את עצמי מגרד בראש ותוהה מה שלושת הדברים הכי חשובים שיש לי עכשיו על השולחן.

לקח לי לא מעט מאמץ ואימון להסתכל על סך הדברים שיש לי לעשות ומהם להחליט מה באמת הכי חשוב,

בין אם משימה ובין אם נושא או פרויקט מסוים.

אז מה עשיתי כדי להשתנות?

*****************************

אני מצטער אם אהרוס – אבל אין פתרונות קסם.

זה דרש עבודה של התמדה, וצעדים קטנים עד שיצרתי לעצמי הרגלים חדשים.

היו גם הרבה מפחי נפש וכשלונות קטנים בדרך,

ועוד ימים שמצאתי את עצמי שוב "מתעורר" ב23:00 בלילה עם אותן שאלות,

אבל,

לאט לאט, התחלתי לשנות את השגרה הזו ולהיות זה שמנהל את עצמי ולא זה שמנוהל על ידי היום יום.

פתקים

——–

לי ממש עזרו פתקים.

בהתחלה התחלתי עם לכתוב את הדבר היחיד הכי חשוב היום.

עם הזמן הרשתי לעצמי לכתוב את שלושת הדברים הכי חשובים.

היום כבר יש לי הרבה יותר. ואני מסיים את רובם.

לרשום את הדבר הכי חשוב או שלושת הדברים הכי חשובים זה תרגיל סופר חשוב במיקוד.

זה גורם לי לעצור ולסקור את הכל ולראות באמת מה חשוב.

על אף שזה יכול להשמע מטופש, זה באמת עבד לי.

זה התחיל את כל השינוי בדרך שלי.

נשימה

——–

עוד פתרון שנשמע מטופש.

כן אני יודע שכולנו נושמים כל הזמן.

אבל לומר את האמת ממש מעציב אותי עדיין רק לשים לב בסוף היום שכל היום לא לקחתי נשימה עמוקה.

בכל כך הרבה תורות וסדנאות ומקומות מתרגלים נשימה.

לא סתם.

נשימה היא פשוט כלי פיזי עוצמתי וחזק שמחזיר אותי לתודעה שלי.

לנוכחות ולאיפוס.

כשאני נושם עמוק אני פתאום שוכח את הכל ומתחיל מהתחלה בראש נקי.

לשים לעצי תזכורות בפלאפון או איזו אפליקציה שמזכירה לי לנשום עמוק אחת לכמה שעות,

עד כמה שזה נשמע מטופש – ש לזה השלכות מטורפות. 

מזמין אתכם לנסות – מקסימום – נשמתם קצת יותר מבדר"כ. זה לא באמת הפסד כן?

לא להיות לבד בזה

——————-

דבר נוסף שיכול לעזור זה מה שנקרא ACCOUNTABILITY FRIEND

חבר לצרה.

מישהו שתגדירו שאתם עושים את התהליך הזה של לנהל את עצמי ולא להתנהל ע"י היום יום – ביחד.

זה לבדו יכול לשנות את כל התמונה.

מישהו שיבין אותי, שארגיש שתומך ואני לא לבד.

לא סתם קהילות זה המודל הכי חזק היום. 

כשיש מישהו שדואג לי זה עוזר ומעצים ודוחף לשנות.

לסיכום – 

אצלי בדרך הארוכה להצליח לנהל את כל מה שקורה (ארבעה עסקים במקביל) ולא לקרוס ולתת ליום יום ולשריפות לגרום לי לטבוע ולהתייאש,

אני עברתי תהליך ארוך ומשמעותי של מיקוד ועבודה על נוכחות ועצירה במהלך היום.

פתקים – שבהם רושמים את הדברים החשובים להיום.

עצירות נשימה – כדי להחזיר את עצמי לפוקוס ולגרום לעצירה בריצה של היום.

מישהו לשתף – חבר שאוכל לשתפו ולהתייעץ ולהעזר. שותף, חבר בסיטואציה דומה, שנעשה תהליך משותף.

מקווה שעזרתי !