היום נפל לי אסימון כשדיברתי עם אישה נהדרת שאני מלווה עסקית כבר חמש שנים. כבר תקופה ארוכה אנחנו מדברים על זה שהיא עובדת ממש קשה. מוצאת את עצמה עובדת עד מאוחר, סופ"שים, חגים.
כשדיברתי איתה היום נפל לי אסימון קטן אבל חשוב. כמובן שניהול של עצמנו בתוך החיים ועוד עם עסק זה לא דבר פשוט ולא מלמדים את זה בבית הספר, אבל ישנם לעיתים ניואנסים שיכולים ממש לשנות.
הדבר הקטן גדול הזה שהבנתי היום הוא דרך עבודת המשימות היומית.בעבר בגלל שאני הרגשתי (ולפעמים עדיין מרגיש) ממש ברדקיסט, אני ניסיתי בערך כל דרך ניהול משימות אפשרית. בין אם בתוכנות, דרכים טכניות או סתם לנזוף בעצמי.
היום כשישבתי איתה והתחלנו לארגן לה את העסק מחדש כדי לדאוג לאיזון בין הזמן שהיא משקיעה בעסק לזמן שהיא משקיעה בדברים אחרים, הבנתי שהיא עובדת עם דף משימות שכל המשימות שיש לה כתובות בו.לא כל המשימות היומיות אלא כל המשימות בכלל.שם נפל לי האסימון.
לפעמים ניואנסים קטנים כאלו לא באמת משנים לנו אבל כשמבינים איך הראש האנושי שלנו עובד, מבינים עד כמה זה קריטי.
כשכל המשימות רשומות בדף אחד שאיתו אני עובד במהלך היום, מן הסתם יש לי משימות שיכולות להספיק אפילו לחודש, אולי יותר.כשאני עובד במהלך היום על המשימות, בשום צורה שהיא לא אוכל להספיק לסיים את כולן. כך שאני למעשה בעבודה עם דף משימות שבו כ-ל המשימות בכלל רשומות לי – אני גוזר על עצמי להרגיש תמיד תסכול שאני לא מספיק את הכל ואני למעשה מפגר בעבודה שלי. שתמיד יישארו לי עוד מלא משימות שלא הספקתי.
עבודה עם דף שכזה משולה לדלי שמצד אחד יש לו חור שבו המים מתרוקנים (סיום המשימות) אבל מצד שני יש ברז שממלא אותו באותו הזרם מעליו (המשימות החדשות שממשיכות להכנס ולעולם לא באמת נגמרות).כך שלמעשה הדלי לעולם לא יתרוקן.המחשבה שאם רק נעבוד אפקטיבי, ננקה שולחן, או נסיים את המשימות, זו אשליה שגורמת לעבוד במתח עבודה ממש גבוה, ויוצרת שחיקה ממש גבוהה.
היום בסוף המפגש שלנו הסכמנו שהיא לא תמשיך לעבוד עם דף משימות של כל המשימות. דף של כלל המשימות זה דף שמסתכלים עליו פעם בשבוע או בחודש – לא בצורה יומיומית – אחרת מביאים את עצמנו לשחיקה גבוהה והרגשת תסכול קבועה.
לפעמים הדרך שבה אני עובד עם המשימות שלי בצורה הכי פרקטית וטכנית – יכולה לשנות את אורח החיים. לעיתים ניואנסים קטנים כאלו הם עד כדי כך חשובים.