הפעם מזווית לא של בעל עסק אלא רלוונטי דווקא לשכירים:
מדובר במועמד לתפקיד מנהל קהילה בפייבר. במקום ללכת בדרך המקובלת – קורות חיים, מכתב מוטיבציה והכנה לשאלות נפוצות בראיון – הוא בחר בגישה שונה לחלוטין.

הוא הכין מסמך של 15 עמודים. לא סתם רזומה מנופח, אלא מחקר מעמיק על החברה. הוא חקר את האתגרים הנוכחיים בניהול הקהילה שלהם, ניתח מה עובד ומה לא, והציע פתרונות קונקרטיים לשיפור.

למה זה כל כך חזק?
ראשית, זה מראה רצינות ומחויבות. לא סתם "אני רוצה את התפקיד", אלא "הנה, כבר התחלתי לעבוד".

שנית, זה ממחיש את היכולות בצורה מוחשית. במקום להגיד "אני יודע לנתח ולפתור בעיות", הוא הראה את זה בפועל.

אבל יש פה משהו עמוק יותר – זה מעביר את המיקוד מ"למה אתם צריכים לקבל אותי" ל"הנה מה אני יכול לתרום". זה משנה את כל הדינמיקה של הראיון.

המנהלים בפייבר לא יכלו שלא להתרשם. הם ראו מישהו שלא מחכה שיגידו לו מה לעשות, אלא לוקח יוזמה ומביא ערך עוד לפני שהתחיל לעבוד. הם חשבו – אם ככה הוא מתכונן לראיון, תארו לעצמכם מה הוא יעשה כשנשלם לו.

זה מזכיר לי שיחה שהייתה לי פעם עם מנהל בכיר. הוא אמר לי – "כשאני מראיין, אני לא מחפש מישהו שיענה נכון על השאלות. אני מחפש מישהו שיגרום לי לשאול שאלות אחרות לגמרי."

וזה בדיוק מה שקרה פה. במקום לענות על השאלות הרגילות של ראיון עבודה, המועמד הזה יצר שיחה אחרת לגמרי – על העתיד של הקהילה, על הזדמנויות לצמיחה, על פתרונות לאתגרים אמיתיים.

בסופו של דבר, ההצלחה בראיון לא תמיד קשורה לכישורים שיש לנו. לפעמים היא קשורה לאיך אנחנו בוחרים להציג אותם, ועד כמה אנחנו מוכנים להשקיע כדי להראות את הערך האמיתי שאנחנו יכולים להביא.

זה אולי דורש יותר עבודה בהתחלה, אבל התוצאות מדברות בעד עצמן. וגם אם לא מתקבלים – המחקר והתובנות שצברנו בדרך הם ערך בפני עצמו.