היום, בפגישת ליווי עסקי, הבנתי משהו עמוק על איך אנחנו תופסים הצלחה.
ישב מולי יזם מוכשר שמחליף תחום ונכנס לעולם עריכת הוידאו. הוא כבר למד לערוך סרטונים, התנסה, ואפילו קיבל תגובות חיוביות על העבודה שלו. אבל כשהגיע הרגע להפוך את זה לעסק – משהו נתקע. הוא דחה שוב ושוב את ההדרכה הראשונה שתכנן להעביר. בכל פעם מצא סיבה אחרת – פעם זה חוסר זמן, פעם זה "עוד צריך ללמוד משהו", ופעם זו הרגשה שהוא עדיין לא מוכן מספיק.

"כשצריך להרים סלע כבד, שוברים אותו לחתיכות" – משפט שחבר אמר לי פעם, שמתאר בדיוק את מה שקורה לנו בעסקים. אנחנו מסתכלים על המטרה הסופית ונבהלים מהגודל שלה. במקום זה, אפשר לקחת את אותה מטרה ולפרק אותה לחתיכות קטנות שאפשר להתמודד איתן.

זה בדיוק מה שעשינו היום. במקום להסתכל על המטרה הסופית – "להקים עסק מצליח" – שזה כמו להסתכל על הר שצריך לטפס עליו, התחלנו לפרק את זה לצעדים קטנים: איך נראית הדרכה אחת מוצלחת מה בדיוק צריך להיות מוכן איך פותרים כל בעיה קטנה שעולה.

התחלנו לדבר על דברים פשוטים – איך מגדירים את הזום נכון, איך מוודאים שיש את כל הכלים הטכניים מוכנים, איך בונים את המבנה של ההדרכה. פתאום, במקום לחשוב על "איך אני בונה עסק של עריכת וידאו", חשבנו על "איך אני מעביר הדרכה אחת טובה". זה הרבה יותר פשוט, הרבה יותר ברור, והרבה פחות מפחיד.

ואז ראיתי את זה קורה – את הרגע שבו הפחד מתחלף בהבנה. כשהדרך ברורה, כשהצעדים פשוטים, פתאום גם ההצלחה נראית אפשרית. ראיתי את הביטחון חוזר אליו כשהבין שיש לו את כל מה שצריך, ושהמשימה היא הרבה יותר פשוטה ממה שחשב.

זה הזכיר לי שיעור חשוב: לפעמים ההצלחה שלנו לא תלויה בכמה אנחנו מוכשרים או כמה ידע יש לנו. היא תלויה ביכולת שלנו לקחת משהו מורכב ולהפוך אותו לפשוט. להפסיק לחשוב על כל מה שיכול להשתבש, ולהתחיל לחשוב על הצעד הבא שאנחנו יכולים לעשות.

ואולי זה בעצם כל הסוד – להפסיק לחפש את המורכב, ולהתחיל להאמין בפשוט. לקחת את הסלע הגדול שעומד בדרכנו, ולשבור אותו לחתיכות קטנות שאפשר להרים.