לנהל את תיבת המייל שלי! כי אי אפשר לנהל תיבה שיש בה מיליון מיילים. יש שם רק מה שלא נקרא (באמת לא נקרא ולא מה שקראתי והחזרתי ל"לא נקרא" כדי שאחזור אליו), ומה שקראתי ודורש טיפול (לא דחוף) – עד 50 מיילים גג.

לעשות את אותו דריל בוקר – אותם דברים שעושים לי טוב וממלאים את הלב, תנועה, ללכת לראות את הזריחה, כתיבה, קריאה, תרגולים פיזיים. זה כבר חלק ממני – זה הפך לחלק בלתי נפרד ממי שאני.

לקרוא כל יום 5 דקות או 10 עמודים – לפעמים זה נשמע פתטי, אבל בלונג ראן – קראתי כך כמות ספרים מטורפת, מנקודה שבה לא קראתי בכלל הרבה מאוד שנים.

לרכז את הדברים החשובים שלי על פתק (לא NOTE כזה של הפלאפון אלא פתק מנייר אמיתי) – מדהים עד כמה חתיכת נייר לא טכנולוגית עוזרת להתמקד. רק עצם הרעיון שצריך לחשוב מה חשוב היום – ממקד בפני עצמו.

לומר לכל מי שמדבר איתי טלפונית – שאם יש איזה אקשן אייטם משיחתנו – לשלוח לי באותו הרגע בוואטסאפ או עדיף במייל. מה שלא נכתב לא קיים.

להבין שכל דבר שאני עושה – יכול לשמש אותי בעוד דברים אחרים – לחשוב מה השימוש הנוסף של מה שאעשה או איך אוכל למנף את זה. הפך להרגל קבוע אצלי לכל פעולה שאעשה.

לפרק כל דבר למיני משימות קטנות שלא יעייפו מדי – המנטור של השיטה הזו – דיויד אלן. גרם לזה שסוף סוף אני מרגיש שאני מתקדם בפרויקטים עצומים ואני לא כותב את אותה משימה ענקית ומעביר אותה כל פעם יום קדימה.

לא לנסות לזכור בראש כלום! למרות שיש לי זיכרון פנומנלי, הבנתי שהוא תמיד אכשל במקומות הכי קריטיים, אז הורדתי עומס מעצמי.

לחשוב 4 צעדים קדימה – בעיקרון עצם המחשבה מראש יכולה לחסוך כל כך הרבה. רק עצם הכתיבה של מה אמור להיות הלאה, יכולה לחסוך הרבה בלגן.
לעשות משהו כל יום. כל יום. כל יום. (הכתיבה שלי) – הדבר שהבנתי שיגרום לי לזוז הוא להתחייב לשעות קבועות וזמנים קבועים. אם זה בכלל כל יום – זה הרבה יותר קל – לא צריך לחשוב על באיזה יום זה… הדרך
הזו גרמה לי להתחיל לייצר תנועה, שמייצרת המון תנועה. ממליץ בחום