אתמול בבוקר היה לי מפגש ליווי עם יזם מקסים שאני התחלתי ללוות לא מזמן. הוא הגיע אליי כדי שאעזור לו לשפר את ה-WELL BEING שלו בתוך העסק שלו. יש לו עסק מוצלח ומצליח אבל הוא מרגיש שהוא במגמת שחיקה. התחלנו דרך משותפת לשנות את זה.
איכשהו בשיחה אתמול גלשנו לשני משפטים על פוליטיקה. נושא שאני ממש לא מתחבר אליו, בלי קשר לאיזה צד במפה הפוליטית. עצם הפוליטיקה צורמת לי.במהלך שני המשפטים שדוברו על זה הוא אמר – "שהדרכים לשנות את העולם בצורה משמעותית הן דרך הון ופוליטיקה ולכן צריך לתת כבוד לפוליטיקה."הוא גם הוסיף שהוא מכיר את הפוליטיקה מקרוב (הוא היה שם כשכיר בתוך המערכת) ושיש לתת כבוד לפוליטיקאים שמגיעים שם לראש הפירימידה כי זה לא עניין של מה בכך להגיע לרמות האלו וזה דורש מהם המון. הם ממש מקריבים את חייהם למען הגשמת רעיונות וטובת המדינה כראייתם.לא המשכתי בדיון על פוליטיקה, וחזרתי לדבר עליו ועל המסע המשותף שלנו, אבל במהלך השיחה הצלחתי להסביר למה אני לא מסכים עם המשפט הזה.
* * * * * * * * * * * * * * * * * * * *
אני אמנם לא הורה אבל מרגיש בנוח לדבר על הורות. חלק ממי שמכיר אותי מהעבר זוכר שהיה לי גן ילדים 5 שנים (הוא עודנו קיים, אני נתתי את חלקי לשותפים שלי), ויצא לי לעבור עוד מסע להכיר את עולם ההורות מקרוב.משהו שנחקק בי בכל המסע הזה היא ההבנה שעם הרצון "לחנך" ילדים ולהקנות להם ערכים ודרך ארץ, הדבר הכי עוצמתי שניתן לעשות כדי לתת לילדים את כל אלו הוא – להוות דוגמא אישית.אין יותר חזק מזה.
אין דבר שאומר או אסביר או אפרט לילד שישפיע עליו יותר – מזה שהוא יראה אותי פועל בדרך מסוימת, בצורה עקבית ומחוברת.
To walk my talk
אז מה קשר בין השניים?
פוליטיקה היא הלכה למעשה ההתנהלות של הובלת והנהגת מדינה. הורה הוא למעשה המוביל והמנהיג של המשפחה.כל אחד בסדר גודל שונה אבל טומן בחובו דבר דומה.
הסיבה שלא עברתי הלאה בשיחה שלי איתו בבוקר על עניין הפוליטיקה וההקרבה של הפוליטיקאים היא כי זה ממש מדבר את אותו המרחב שאנו עובדים עליו – איך להגשים את עצמנו בעסק, לגדול ולצמוח איתו ובתוכו, ויחד עם זאת לא לאבד את איכות החיים ולא ליפול לסטרס שלילי.
הפוליטיקאים ממש מתנהגים להפך – הם מוותרים על איכות החיים שלהם למען רעיון נשגב, "אידיאולוגיה" שלמענה הם "מקריבים" את חייהם (ובאמת לא משנה אם האידיאולוגיה היא כזו או אחרת ומאיזה צד של המפה הפוליטית היא).
בעולמנו זה נשמע קסום ונשגב וממש משהו מעורר השראה. איך הם הולכים אחרי רעיון בכל כוחם כדי להגשימו! הלוואי על כולנו?מבחינתי זה בדיוק להפך.
* * * * * * * * * * * * * * * * * * * *
הורה הוא המנהיג של המשפחה שלו. נכון שלא הלכו לקלפי לבחור אותו אבל הוא נדרש לכריזמה והתמודדות כדי שהילדים ילכו אחריו. הורות אמיתית לדעתי היא כזו שמובלת מתוך דוגמה אישית.עכשיו אם אקח את הפוליטיקה כדוגמא, נניח שלהורה יש איזה רעיון או אידיאולוגיה מסוימת והוא ממש מקריב את חיוו למען הרעיון הזה (לא משנה באיזה תחום) – הוא משקיע שעות רבות, עובד קשה, מזניח את הבריאות שלו, לא רואה כמעט את הלדים ועוד ועוד.הילד שלו, שגדל איתו ולצידו, לומד מהדוגמה האישית הזו, שרעין מסוים (שוב לא משנה איזה) – הוא יותר חשוב מהבריאות שלנו, משמחת החיים שלנו, מה-WELL BEING שלנו, ומהחיבור עם הילד. אותו ילד יכול לגדול להיות כזה. להזניח את בריאותו, את עצמו ולשים רעיון מסוים לפני עצמו.
מהחוויה האישית שלי, רוב הפעמים ששואלים הורה – מה היית רוצה עבור הילד שלך? התשובה היא לרוב – רק שהילד יהיה מאושר.
האם הגשמה או רדיפה להגשמה של רעיון מסוים היא המקור לאושר שלנו? אם לא יהיה לנו איזה רעיון מסוים שאחריו נרדוף וננסה להשיג – האם לא נהיה מאושרים? אני חושב שאושר הוא INSIDE JOB הוא לעולם לא יהיה משהו שמושג רק ע"י הגשמה של רעיון או הישג חיצוני. ולכן להוות דוגמה שבה אני שם רעיון מסוים או אידיאולוגיה מסוימת לפני ה-WELL BEING שלי – הוא למעשה להוות דוגמא לא בריאה לילד שלנו שיבין שכדי להיות מאושר הוא חייב להגשים משהו חיצוני לו.
מדינה היא למעשה בראייתי "משפחה מורחבת מאוד".המנהיג כביכול רוצה את האושר של האזרחים. הוא עושה את כל הפעולות שלו (שזה למעשה הגשמת האידיאולוגיה שלו) כי הוא חושב שהן יביאו טוב לאזרחים. הוא מקריב את חיוו למען הכלל. לא ישן כמעט, עובד ממש קשה, מתמודד עם מורכבויות ממש קשות – כדי שהאזרחים יהיו מאושרים.בדומה להורה שרץ אחרי הגשמת רעיון מסוים, הוא עושה את זה בסדר גודל הרבה יותר גדול.ומהווה דוגמה אישית מחורבנת לדעתי.
ככה אנחנו למעשה גדלים בעולם שדוחף אותנו להקריב את עצמנו למען רעיונות או אידיאולוגיות או למען אחרים.לא לשים את עצמנו ראשונים.
חשוב לי להדגיש – לשים את עצמי ראשון לא משמעו להיות אנוכי ונהנתן ושכולם ישרפו.כי אצלי אחד מאבני היסוד של החיים היא החברה והקהילה שלי – האנשים שסביבי שמסבים לי אושר גדול – בין אם בחיבוק, או במילה טובה או בעיניים טובות, בשיחה מהלב או בתמיכה כשקשה לי.אם לא אספור אף אחד – לא יהיו לי כאלו. ורק בשנים האחרונות למדתי עד כמה זה יקר לליבי.
דרוש איזון בין הדאגה לעצמי לחיבור לאחרים – אבל חשוב שלא יחצה את הגבולות הפנימיים שלי – שלא אקריב את עצמי למען אחרים.
וזה השיעור המשמעותי ביותר שאני לומד – להקשיב לעצמי. למה שאני דרוש, למה הלב מבקש, למה אני מרגיש.
ולכן לשנות את העולם מבחינתי לא יכול להיות להקריב את עצמי למען רעיון מסוים, כי אז אני שם את עצמי במקום שני ומטה. אם לא אקשיב לעצמי ואפעל למען רעיון מסוים מבלי לספור את עצמי – אני אקריב את עצמי. מלשון להפוך לקורבן בעצמי.
ולכן לא אוכל לשנות את העולם מתוך הקרבה. כדי שהעולם יהיה מקום טוב, אני זקוק יותר להקשבה פנימית להוות דוגמה לחיים בריאים בכל המובנים.
את הדבר הזה ניסיתי לשתף במפגש שלי אתמול. אמרתי את זה לבחור שליוויתי. אבל בעיקר אמרתי את זה לעצמי. שום רעיון, עסק או אדם לא שווים שאקריב את עצמי. בסוף כולם מפסידים אם אני מקריב את עצמי.
התמונה – מתקופה אחרת שנראית כמו חיים אחרים, כשהייתי לרגע קשוב לעצמי והעברתי סדנה של ג'ימבורי למבוגרים אי שם לפני הקורונה.