שבוע שעבר ישבתי עם לקוח שהיה צריך לקבל החלטה לגבי ציוד יקר שנשאר בעסק שלו.תוך כדי השיחה, שמתי לב לדפוס מעניין: במקום לחשוב מה נכון לו, הוא היה עסוק בלנסות להבין מה כולם יגידו ומה מצופה ממנו. האם להציע את הציוד לאנשים שמכיר? אולי לתרום? מה יחשבו אם הוא יחליט ככה או אחרת?זה גרם לי לחשוב על כמה פעמים אני רואה את זה בעסקים – איך לפעמים אנחנו נותנים לפחד ולרצון לרצות להוביל את ההחלטות שלנו.

זה יכול להופיע במקומות רבים:
כשאנחנו צריכים לגבות תשלום מלקוח שמתעכב.
כשאנחנו רוצים להעלות מחירים אבל חוששים מהתגובות.
כשאנחנו רוצים לשים גבול ללקוח שחוצה אותו שוב ושוב.
כשאנחנו מהססים לבקש את מה שמגיע לנו.
מה שמעניין הוא שברגע שאנחנו מזהים את הדפוס הזה, משהו משתנה בדרך שבה אנחנו מקבלים החלטות.

לדוגמה, במקרה שסיפרתי בהתחלה : כשהוא הבין שהוא מנסה לרצות את כולם במקום לעשות מה שנכון לו, הוא הצליח לקבל החלטה פשוטה – לתרום את הציוד למי שבאמת צריך אותו. בלי להתנצל, בלי להסביר יותר מדי.

לא שזה פשוט – זה תהליך. לפעמים צריך להיכשל כמה פעמים לפני שמצליחים.

אבל אפשר להתחיל בלשאול את עצמנו כמה שאלות פשוטות:
האם ההחלטה הזו מגיעה ממקום של פחד?
מה הייתי עושה אם לא הייתי חושש/ת מה יגידו?
מה באמת נכון לעסק שלי ברגע זה?

הניסיון שלי מראה שככל שאנחנו מתרגלים לשאול את השאלות האלה, ההחלטות שלנו נעשות יותר מדויקות, יותר נכונות לנו.
וגם אם טעינו? זה בסדר. זה עדיף מלקבל החלטות שמבוססות רק על הפחד לאכזב או הרצון לרצות.